כאשר סיפרתי פעם אחת לבנותיי את סיפור יציאת מצרים, אמרתי להן בהתלהבות גדולה שכולנו היינו שם, כולנו יצאנו יחד ממצרים. עמדה בת אחת והכריזה: ״אני לא יצאתי ממצרים״. אני המשכתי והתעקשתי: ״כן, ודאי שהיית, כולנו היינו שם, כולנו ראינו את הים נבקע, כולנו התייצבנו ועמדנו בתחתית ההר לקבל תורה״.
הבת לא השתכנעה כל כך, אבל אחותה, שהרגישה כנראה פחות בנוח לסתור את דברי אביה, הסכימה בדוחק לוותר ואמרה: ״טוב, אם אבא אומר שהיינו שם - אז היינו שם, אבל אני הייתי כל כך קטנה אז, שאני כבר לא זוכרת...״.
כלל ישראל, האומה כולה, היא חטיבת חיים מקיפה כזאת שמגבלות הזמן אינן חוצצות בפני אחדותה. גם כאשר אנו מדברים על אדם מסוים, אנו מסוגלים לומר עליו שהוא היה אתמול ושהוא עצמו יהיה גם מחר, למרות שאין בכוחנו לסמן ולהגדיר מיהי בדיוק הישות החיה הזאת, מיהו אותו אדם אשר חווה את כל הזמנים הללו.
כך גם בכלל - אנו מדברים על כללות האומה כעל ישות שהייתה קיימת ועודה קיימת והיא עתידה להתקיים עד עולם.
מתוך ״ספר הלידה״
הרב אלי הורביץ
