השר אפי איתם
שר בממשלת ישראל
הרב אלי ודינה היקרים אשר בחייהם ובמותם לא נפרדו, הרב אלי ודינה שבערב שבת קודש בעיר חברון שהיא כולה חיבור לעם ישראל לאבותיו, לאימותיו, לשורשים שלנו, שהיא כולה חיבור לארץ ישראל, שהיא כולה חיבור לתורת ישראל, שם בערב שבת קודש שהיא עצמה החיבור של נשמת כל יהודי ויהודי לכל העולמות של הטוהר ושל הזוך, בערב שבת קודש שבו ישבתם וביררתם את הפרטים האחרונים של בנין המשכן בית מקדשנו, שנוטע קדושה ממרומי מרומים אל תוך סדרי החיים בארץ, בעולם הזה, אותו המקדש שניתן בין שתי אותיות שבבחינת סֻלם מֻצב ארצה, כשאתם מבררים את חלקכם של הבית שלכם של המשכן שלכם להיות מקדש מעט, להיות מקום ששרתה בו שכינה ואהבה ושמחה, ערב שבת פרשת פקודי - פקד אתכם המוות.
עלה המוות בחלונכם, עלה המוות בחלוננו. וכשפקדו אתכם אותם פראי אדם, אותם חיות אדם, בבחינת "פוקד עון אבות על בנים", שהחשבון שפוקדים אותנו עליו הוא חשבון הגלות שעוד לא יצאנו ממנה, הוא חשבון כפיפות הקומה שרואים בנו עדין אויבי ישראל אותם פלשתינים שאוחזים אומנות אבותיהם, שכבר נאמר עליהם "והבארות כולם פלישתים סתמום" ואין סתימה אלא טומאה ואין סתימה אלא אטימה, והם הפלשתינים של הדור הזה - נמשכו אל באר המים החיים שהיה ביתכם, אל באר האורה, אל באר השמחה, אל העומק של מים חיים של תורה שביתכם היה כלי להם, ושם קרוב מאוד אל הפרשה שאנו מתקרבים אליה פרשת ויקרא, שבה הולך ומתברר שדווקא האדם חי את קורבנו בסדר החיים המבקש להתקרב עוד ועוד בבחינת הפסוק "ואני קרבת אלוהים לי טוב", ואני בטוח שגם ברגעים ההלומים הנוראים הללו יצאה נשמתכם באותה קריאה שהיא יסוד הופעתנו כיחידים וכיחד בעולם הזה - קריאת שמע, קריאת שמו.
את אלי הכרתי בישיבה, נכון, לא הרבנו לדבר אבל הייתה בנו קרבת נשמות מיוחדת של מי שעשו את דרכם כבוחרים ככמהים ממקומות רחוקים, הולכים ומתקרבים אל חומה אל כוחה אל קדושתה של תכונת התורה הגואלת שהולכת ובונה את חיינו, ומאז מִדי פעם במפגש לא ארוך בחיוך שמבליח ובשמחה ובטוב לבב שאי אפשר לטעות בהם, נפגשנו בצמתים כאלו ואחרים.
אנחנו עומדים כאן כולנו ויודעים שהתשובה לטומאה, שהתשובה לאטימה היא לחפור בארות חיים, בארות בנין, בארות לימוד תורה' בארות לימוד של תינוקות של בית רבן' וללכת ולבנות את עם ישראל בארצו ע"פ תורתו.
אני כאן עומד בשם עם ישראל, מדינת ישראל וממשלת ישראל שהם ראשית צמיחת גאולתנו ושאתה כל כך היטבת להבין את משמעותה העמוקה של האמירה הזאת, ואנחנו כולנו מכוחה של התורה הזאת מכוחה של הישיבה שהיינו יחד תלמידיה, נלך כבר היום, אולי כבר עכשיו, ונרים את אדרתכם אשר נפלה ונהיה כפליים בכוח וכפליים באמונה, ונחזור ונקרא בשם ד' אלוהנו ונחזור ונרעים עם הרכב ועם הסוסים.
אנחנו כאן ממשלת ישראל עם ישראל כמצווים ועושים אומרים כאן למשפחת הורביץ ולרבותנו ולכל עם ישראל - לא נחת ולא נפחד, נשוב ונבנה, נשוב ונלמד ויהיה בנו גם הכוח להגן על כל אלו, ומכוח הזיכרון ומכח הציווי נהיה חזקים שבעתיים.
יהי זכרכם ברוך
