הרהורים של דבי (דינה) באזכרה לאביה שנפטר בל״ג בעומר תשמ״ד - 1983

בס״ד

ל״ג בעומר תשנ״ג (1992)

רציתי לכתוב – לפתוח את הלב, לנקז את הצינורות, לנשום עמוק חלול וצלול, אבל לא הולך לי! נכנסים ויוצאים, מצלצלים ודופקים, שואלים, מעירים... מאיפה הכעס הזה?!

יש מן היומרה בכתיבה, אבל זאת לא כוונתי – אלא נסיון לרכז ולהוציא כאילו מן ציור כזה. אם אצליח להוציא החוצה, אולי אוכל קצת גם ל״קבל״ אחורה ולהתחבר לעברי. לא! קולות טלפונים, סידורים טכניים, העט לא כותב! – מה מקור הכעס הזה?!

כבר יש את הריח של ל״ג בעומר. ל״ג בעומר – האביב, הפיקניקים. ל״ג בעומר בארץ, במורד הר הרצל, מדורות וכיפה והכותל..., ל״ג בעומר של להרגיש את צבי לראשונה.. Daddy בארץ, ל״ג בעומר של דכדוך ובלבול - טלז-סטון, ל״ג בעומר באמריקה, ל״ג בעומר נחמה - עומק נוסף, קל יותר, ל״ג בעומר בפאג״י נחמה בת שנה, ל״ג בעומר קר (הריון) תפירה, ל״ג בעומר בקרית משה בשדה, ל״ג בעומר עם מדורה משלנו, פלאפל, שירי יום הולדת ופרידה מאבא – פטירתו... (סבא נפטר ביום ל״ג בעומר מהתקף לב, ערב קודם חגג אתנו את יום ההולדת של נחמה במדורה משפחתית בקרית משה).

ושנה לפטירתו והחלטת ק.א. (ההחלטה על מעבר דירה לקרית ארבע), ושנתיים ל.. והפלה, ו 3 שנים ל.. ו 4 ו 5 ו 6 ו 7 ו 8 - לא היינו (בבית קברות באזכרה של אבא) בת מצווה (של נחמה), והיום...

ניסיתי תרגיל בזיכרון לאמץ את זכרוני, לתרגל ולנסות לתפוס ואני עמומה – נסיון לזכור, לא רק את ה״יום״ הטכני המסודר שאפשר לתפסו בתאריך, עונה, יום, מאורע וריח, אלא לזכור בכלל.

לזכור ולחוש את האהבה (שלך), החום, הצחוק הגואה, העין הטובה שהיא מצמיחה (ואני באמת גדולה ורוצה), את החינוך, את הערכה, את ההוראה, ההכוונה, ההנחיה – היד המכוונת מתוך אמון וחופשיות, הצחוק הבריא החם, המסרים ללא סוף שבלי מילים, ה Bostcs היקרים כל כך.

כמה צערתיך!! וכמה דאגת לי באותה שנת עלייה. כמה התפללתי עליך!

מה זה אבא Daddy – איפה זכרונותי? איך אביע? איך אהיה? כל כך אני זקוקה לנשוף אותך לתוכי שאוכל לחלץ ולנשום החוצה...

מה אמרת לי? מה אתה אומר לי עכשיו? קרוב או רחוק? סנטימנטלי ונעים - כן אבל אמיתי! מה?! מה אתה אומר לי? תומך בי! מחזק אותי! מחבק ומגן! מסביר ושומע, ועיניך, וסבלנותך.

אורך כוחך ואור רוחך, ה Pat, מה הבאת לי? מנין? מה עוד מאחורי? מי היו הוריך? אחיך? למה התחתנת עם Mam? מה היו חייכם? מה יחסכם אל אחי? אלי? אכזבתי? מהן שאיפותיך? מה רצית? למה חיית? ולמה מתת? למה?! חסר לי וכואב לי ואובד לי ואין - - אין.

אני דומה לך? אני שונה ממך? נוח לי אתך או זר? שלך אני או אחר? אתה מכיר אותי או לא?

י Dad תכנס לליבי! עצוב לי ומבולבל לי. אני לא יודעת לגבי ילדי, גופי, עצמי, אלי – אני זקוקה לעזרה כעט

י Daddy אבי, תהיה למליץ יושר לי, לנו, למשפחתנו ולכל בית ישראל. אמן!

בריין (ברוך) ז״ל, אחיה הבכור של דינה, עומד סמוך לקבר אביהם