הרב אלי כמחנך, אני מרגיש אותו כל הזמן נושף בעורפי ואומר לי ׳גדל׳.
בכיתה שאני מחנך היום תלויות על הקיר תמונות של רבנים חשובים, גדולי ישראל ובינהם גם התמונה של הרב אלי ודינה. זה לימוד לתלמידים שלי על הזוגיות שלהם שבלטה מאוד. כשהיינו מגיעים בשבתות לשיעורים בבית שלהם, הרב אלי היה מחכה עד שדינה התיישבה במטבח עם הכוס תה ליד החלון המחבר בין המטבח לסלון.
במהלך השיעור היינו רואים את הרב אלי מידי פעם תר אחרי מבטיה של דינה בעיניו כדי לקבל את הסכמתה לדבר מה שהוא מספר או כדי להיעזר בה שתזכיר לו דבר מה. לפעמים הרגשנו שאנחנו מפריעים לזוגיות שלהם, הם מדברים בינהם ואנחנו נוחכים סתטיים בשיעור.
אהבתי אצל הרב אלי שהרבה פעמים הוא החזיר אלינו את השאלה בבחינת ״אימרו אתם״. הוא נתן לנו, לא רק את הלימוד של המסר, אלא גם את האמירה החינוכית שעומדת מאחורי הדברים.
בשיעור הראשון שלנו בישיבת שבי חברון, בשיעור א׳, הרב אלי שאל כל אחד למה הוא בחר לבוא לישיבה בחברון, כל אחד ענה מה שענה, היה אחד שאמר ״אני הגעתי לפה כי זה המקום שההורים שלי הכי התנגדו שאני אבוא״. בסיכום המפגש ההוא, הרב אלי אמר לנו שכל אחד חושב שהוא בא בגלל כל מיני סיבות, אבל יש השגחה אלוקית שהיא זו שהביאה אותך למקום הזה.
עשר שנים אחר כך, למדתי בחברותא עם הרב אלי בשנת שבתון שהוא ניצל ללמוד בישיבת ״הר המור״ בירושלים, שם שמעתי מהרב אלי שוב את ההסבר הזה והפעם בנושא הזוגיות, אתה חושב שאתה מתחתן עם הבחורה מכל מיני סיבות, אבל האמת שיש איזה השגחה אלוקית שהיא זו שדוחפת אותך לעשות את הדבר הזה וזה נותן רוח אחרת לכל המהלך.
בהרבה דברים היום, אני מרגיש שאני חושב מה הרב אלי היה עושה פה חינוכית בדבר כזה או אחר כדי להיות מסוגל לעשות כמותו, לראות את התלמיד ולהצליח להרים אותו מהמקום שלו.
אליצור אריאל
